המחקר בחן שתי קבוצות של מהגרי עבודה שהגיעו לישראל במסגרת ההסכמים הבילטרליים, עובדי בניין מסין ועובדי חקלאות מתאילנד. מטרתו הייתה לבחון את הליכי הגיוס, את תהליך ההגעה לישראל, את תנאי ההעסקה והחיים ואת השימוש בהכנסות ובהעברת כספים למדינות המוצא. המחקר התבסס על ראיונות עם 52 עובדי בניין מסין ו 50 עובדי חקלאות מתאילנד, שהגיעו לישראל לאחר יישום ההסכמים ועבדו בישראל לפחות שנה, וכן על ראיונות עם 21 מעסיקים ו 7 נציגי לשכות תיווך פרטיות.

אחד הממצאים המרכזיים הוא ירידה משמעותית בעלויות ההגעה לישראל לאחר יישום ההסכמים הבילטרליים. בקרב עובדי הבניין מסין ירדה עלות ההגעה הממוצעת מ 22,202 דולר ל 1,857 דולר, ובקרב עובדי החקלאות מתאילנד מ 9,149 דולר ל 1,865 דולר. לצד זאת, המחקר בחן את תנאי ההעסקה, ובהם חוזי העבודה, השכר, שעות העבודה, ימי החופשה, הזכויות הסוציאליות, הבטיחות התעסוקתית ותנאי המגורים. נמצא כי לצד שיפור בחלק מהמדדים, עדיין קיימים פערים משמעותיים בהבנת חוזי העבודה ובמימוש זכויות העובדים.

המחקר מציג תמונה רחבה של חוויית העבודה והחיים בישראל, לרבות הטרדות, קבלת סיוע, קשרים חברתיים, שביעות רצון מהמעבר לישראל והשימוש בהכנסות. החוקרים מדגישים כי כאשר נמצאו שינויים לאורך זמן, לא ניתן תמיד לקבוע שהם נובעים ישירות מההסכמים הבילטרליים, שכן ייתכן שהושפעו גם מגורמים נוספים. לצד דיווחי העובדים נבחנה גם נקודת המבט של המעסיקים ושל לשכות התיווך, במטרה להבין את תהליך הגיוס וההעסקה ואת האתגרים הקיימים במודל ההעסקה של עובדים זרים בישראל.