המחקר בוחן את השפעתם של ההסכמים הבילטרליים על תהליך הגיוס, מימוש הזכויות ותנאי החיים והתעסוקה של מהגרי עבודה בישראל בענפי החקלאות, הבנייה והסיעוד. המחקר משווה בין מצב העובדים לפני ואחרי יישום ההסכמים, ובוחן כיצד המעבר ממנגנוני גיוס פרטיים למנגנונים המנוהלים או מפוקחים על ידי גופים ממשלתיים וציבוריים השפיע על תהליך ההגעה לישראל. הממצאים מצביעים על עלייה בשקיפות ובפיקוח ועל נגישות רבה יותר למידע הנוגע לזכויות ולחובות של העובדים.

אחד הממצאים המרכזיים הוא ירידה משמעותית בעלויות הגיוס וההגעה לישראל בעקבות יישום ההסכמים. צמצום דמי התיווך הפחית את התלות של העובדים בחובות כבדים, ובכך עשוי היה לחזק את יכולתם לעמוד על זכויותיהם, להתלונן על הפרות ואף לעבור בין מעסיקים. לצד זאת, המחקר מצא כי השפעת ההסכמים על תנאי ההעסקה עצמם אינה אחידה ותלויה בענף. בסיעוד נרשמו שיפורים מסוימים בשכר ובחלק מתנאי ההעסקה, בבנייה נמצאה הרעה בעיקר בתחום הבטיחות בעבודה, ובחקלאות התמונה הייתה מעורבת, עם שיפור בחלק מהמדדים והרעה באחרים.

המחקר מדגיש כי להסכמים הבילטרליים הייתה השפעה משמעותית בעיקר על אופן הגיוס ועל צמצום עלויות ההגירה, אך הם לבדם לא הבטיחו שיפור בתנאי העבודה. על בסיס הממצאים ממליצות החוקרות להרחיב את ההסכמים למדינות נוספות, לחזק את הפיקוח והאכיפה על תנאי ההעסקה, להגביר את ההגנה על בטיחותם של עובדי הבנייה והחקלאות ולשפר את הנגישות למידע ולזכויות, בין היתר באמצעות מתרגמים. המחקר מצביע בכך על החשיבות של שילוב בין הסדרה של תהליך הגיוס לבין פיקוח אפקטיבי על תנאי העבודה לאחר הגעת העובדים לישראל.