המחקר נערך לאחר ההסלמה הביטחונית מול איראן ביוני 2025 ובחן את האופן שבו מהגרי עבודה בישראל חווים מצב חירום מתמשך במדינת היעד. הוא מבוסס על סקר בקרב 1,502 מהגרי עבודה משבע מדינות מוצא ומענפי הבנייה, החקלאות, הסיעוד הביתי והמוסדי, המלונאות והתעשייה. הסקר הופץ באופן מקוון ובשפות האם של העובדים. מאחר שמדובר במדגם נוחות ולא במדגם הסתברותי, ממצאיו אינם מיועדים לאמוד את שכיחות התופעות בכלל אוכלוסיית מהגרי העבודה, אלא לזהות דפוסים והבדלים בין הקבוצות שנכללו במחקר.

המחקר מציע תפיסה רב־ממדית של ביטחון בעת חירום. הממד הפיזי כולל בין היתר נגישות למרחבים מוגנים, מידע והנחיות בשפה שהעובד מבין והיכולת לפעול בעת אזעקה. הממד התעסוקתי מתייחס להמשכיות העבודה ולהשלכות של הפסקתה בתקופת החירום. הממד החברתי כולל מקורות תמיכה בישראל וקשרים טרנס־לאומיים עם בני המשפחה במדינות המוצא. תחושת הביטחון האישית נבחנת כתוצאה חווייתית של המפגש בין ממדים אלה.

בממד הפיזי נמצא כי אף שרוב העובדים דיווחו על נגישות מסוימת למיגון ועל קבלת הנחיות, התקיימו הבדלים ברורים בין קבוצות ענף ומוצא. עובדים בחקלאות התמודדו במיוחד עם מרחק ממרחבים מוגנים ועם עבודה בשטחים פתוחים. בסיעוד הביתי עלתה דילמה שונה: יכולתו של העובד להגן על עצמו עשויה להיות מוגבלת כאשר המטופל שבו הוא מטפל אינו מסוגל להגיע למרחב מוגן. ממצאים אלה מראים כי זמינות פורמלית של מיגון והנחיות אינה זהה ליכולת המעשית להשתמש בהם.

גם הביטחון התעסוקתי היה מורכב. בענפים חיוניים, ובהם חקלאות וסיעוד, נרשמה רציפות תעסוקתית גבוהה יחסית, אך לעיתים תוך המשך עבודה בתנאי סיכון. בענפים אחרים נרשמו הפסקות עבודה ואי־רציפות תעסוקתית. בכך מתחדד פרדוקס מרכזי: הפסקת עבודה עלולה לפגוע בהכנסה וביציבות, אך גם המשך עבודה אינו בהכרח מקור לביטחון כאשר הוא מתקיים בתנאי חשיפה לסיכון ותלות במעסיק.

הממד החברתי התגלה כמרכיב משמעותי במיוחד. עובדים שדיווחו על קיומו של גורם זמין שאליו הם יכולים לפנות בשעת חירום נטו לדווח על תחושת ביטחון גבוהה יותר. מנגד, דאגה רבה מצד בני משפחה במדינות המוצא נקשרה לתחושת ביטחון נמוכה יותר. מצב החירום נחווה אפוא לא רק בתוך ישראל אלא גם במרחב הטרנס־לאומי שבו העובדים ומשפחותיהם מקיימים קשר רציף.

בניתוח הרב־משתני, נגישות למיגון, מידע ברור ומובן וקיומה של כתובת לפנייה נמצאו קשורים לתחושת ביטחון גבוהה יותר. גם לאחר הבאת גורמים אלה בחשבון נותרו הבדלים בין קבוצות העובדים, המצביעים על חשיבות מיקומם בענף, בהסדרי המגורים ובמערכי התיווך והתמיכה. תחושת ביטחון נמוכה יותר נמצאה קשורה גם לנטייה גבוהה יותר לשקול עזיבה של ישראל, אף שאין לפרש קשר זה כהוכחה לכך שהעובדים אכן עזבו בפועל.

המחקר מצביע על כך שמדיניות חירום כלפי מהגרי עבודה אינה יכולה להסתפק בתרגום הנחיות או בקיומן הפורמלי של תשתיות הגנה. נדרשת נגישות מעשית למרחבים מוגנים, הפצת מידע בזמן אמת ובשפה מובנת, כתובת ברורה לפנייה, והתייחסות לתנאי המגורים והעבודה שמגבילים לעיתים את יכולתם של העובדים לפעול לפי ההנחיות. הכללת מהגרי העבודה באופן שיטתי במערכי החירום היא אפוא חלק מהיכולת להבטיח הגנה אפקטיבית, ולא רק פורמלית, לכלל השוהים בישראל.