בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023 והפסקת כניסתם של מרבית העובדים הפלסטינים נוצר מחסור חריף בכוח אדם בענף הבניין. לצד הרחבת הגיוס במסגרת הסכמים בילטרליים, אישרה הממשלה באופן חריג הבאת מהגרי עבודה באמצעות מסלול פרטי. המחקר, שנערך על ידי מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל בשיתוף CIMI ובהזמנת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, בוחן את מצבם של עובדים שהגיעו לישראל במסלול זה ואת הסיכונים לפגיעה בזכויותיהם.

איסוף הנתונים נערך בין ספטמבר 2024 לדצמבר 2025. כלי המחקר המרכזי היה סקר בקרב 320 מהגרי עבודה בענף הבניין שהגיעו מהודו, סין, סרי לנקה, תאילנד ואוזבקיסטן ועשרה ראיונות עומק עם עובדים ממדינות אלה. נוסף על כך נערכו ראיונות עומק עם אנשי ממשלה וחברה אזרחית, בעלי תפקידים המעורבים בגיוס ובהעסקה ועובדים שהגיעו במסלול הפרטי. המחקר בחן את תהליך הגיוס ועלויות ההגעה, מקורות המימון והחוב, תנאי העבודה והשכר, בטיחות, בריאות ומגורים, מודעות לזכויות ולערוצי סיוע ושביעות רצון.

הממצא הבולט ביותר נוגע לעלויות ההגעה לישראל. 73% מהעובדים דיווחו כי שילמו יותר מ־4,000 דולר ו־23% שילמו יותר מ־8,000 דולר. העלויות היו גבוהות במיוחד בקרב עובדים מסין, שבהם העלות הממוצעת עמדה על כ־14,900 דולר. מרבית העובדים מימנו את ההגעה באמצעות הלוואות או משכון רכוש. שילוב בין עלויות גיוס גבוהות לבין חוב כבר בתחילת השהייה בישראל עשוי להגביר את תלות העובד בהמשך ההעסקה ולהקטין את יכולתו לעזוב מקום עבודה פוגעני.

המחקר מצא גם בעיות בתנאי ההעסקה. עובדים, ובייחוד עובדים מסין, דיווחו על שעות עבודה ארוכות, תשלום חלק מן השכר במזומן, עיכובים בתשלום ואי־קבלת תלושי שכר. חמישית מכלל המשיבים דיווחו כי נלקח מהם מסמך אישי, בדרך כלל דרכון. התופעה הייתה חריגה בהיקפה בקרב העובדים מסין: 76% דיווחו על נטילת מסמך אישי, ויותר משליש דיווחו כי דרכונם הוחזק לתקופה ממושכת.

גם בתחום הבריאות והנגישות לזכויות נמצאו פערים. אף שרוב העובדים ציינו כי יש להם ביטוח רפואי, רק כשליש דיווחו כי כרטיס הביטוח נמצא ברשותם בפועל. חלק מן העובדים היו תלויים במעסיק או בתאגיד כדי לקבל טיפול. נוסף על כך נמצאה מודעות חלקית בלבד למנגנוני סיוע ולגורמים שאליהם ניתן לפנות במקרה של הפרת זכויות.

38% מן העובדים דיווחו על בעיה אחת לפחות במקום העבודה, ו-9% דיווחו על שלושה סוגי בעיות או יותר. הצטברות כזו אינה מעידה כשלעצמה על סחר בבני אדם או עבודת כפייה, אך היא עשויה לשמש סימן אזהרה המחייב בדיקה. המחקר מצביע גם על תופעה המחייבת תשומת לב נוספת: כמה עובדים מסין ומתאילנד תיארו מנהלים לא־רשמיים המשמשים מתווכים בינם לבין הקבלן ומפעילים בפועל סמכות על העובדים.

לצד ממצאים אלה, רוב העובדים דיווחו על שביעות רצון מן העבודה ומן השהייה בישראל, נתון המדגיש כי פגיעוּת אינה ניתנת לצמצום למדד יחיד של שביעות רצון. עובדים עשויים להעריך את האפשרות להשתכר בישראל ובמקביל להיות חשופים לחובות, לתלות או להפרות של זכויותיהם.

הממצאים מחזקים את החששות שעלו עם פתיחת המסלול הפרטי, במיוחד ביחס לעלויות הגיוס ולחובות הנלווים אליהן. בהשוואה לממצאים קודמים על עובדים שהגיעו במסגרת הסכמים בילטרליים, עלויות ההגעה במסלול הפרטי גבוהות במידה ניכרת. המחקר מדגיש אפוא את חשיבותם של גיוס מפוקח, אכיפה אפקטיבית, נגישות עצמאית לביטוח ולמסמכים והנגשת מידע וערוצי פנייה לעובדים כבר משלב הגיוס.