דוח הביניים מציג ממצאים ראשוניים מן הסקר השישי של CIMI בשיתוף רשות האוכלוסין וההגירה לבחינת יעילותם של ההסכמים הבילטרליים לגיוס מהגרי עבודה לישראל. הסקר נערך בתקופה שבה מדיניות הגירת העבודה עוברת שינוי משמעותי בעקבות אירועי 7 באוקטובר: הרחבת ההסכמים למדינות ולענפים נוספים, לצד חידוש הגיוס הפרטי. במסגרת זו, בחינת ההסכמים הבילטרליים מקבלת משמעות נוספת, לא רק כאמצעי גיוס, אלא כמנגנון שנועד לצמצם פגיעוּת ולהסדיר את תנאי ההגעה וההעסקה.

הסקר הכולל הקיף כ־500 עובדים מעשר קבוצות, משבע מדינות מוצא ובחמישה ענפים. דוח הביניים מתמקד בשתי קבוצות חדשות יחסית במסגרת ההסכמים: עובדי סיעוד מוסדי מנפאל ועובדי מלונאות מהפיליפינים. בשני הענפים נמצא שיעור גבוה של עובדים שהגיעו ללא ניסיון קודם בתחום, ממצא המחדד את חשיבותם של מנגנוני ההכשרה, ההשמה והלמידה לאחר ההגעה לישראל.

עלויות ההגעה לישראל היו דומות בשתי הקבוצות, כ־1,600 דולר בממוצע, ונמוכות ביחס לפוטנציאל ההשתכרות בישראל. עם זאת, ההבדל החשוב יותר נמצא במקורות המימון. עובדי הסיעוד מנפאל נשענו בעיקר על הון עצמי ועל סיוע ממשפחה וחברים, ואילו בקרב עובדי המלונאות מהפיליפינים הייתה תלות גדולה יותר במימון חיצוני, לרבות הלוואות. לפיכך, עלות ההגעה כשלעצמה אינה משקפת במלואה את מידת הפגיעוּת הכלכלית; גם מקור המימון ורמת החוב שעמה העובד נכנס לישראל חשובים להבנת יחסי התלות בתחילת ההעסקה.

גם בתחום השכר מצטיירת תמונה מורכבת. כמעט כל העובדים קיבלו תלוש שכר באופן סדיר, אך נמצאו פערים משמעותיים ביכולת להבין אותו. שלושה רבעים מעובדי הסיעוד מנפאל דיווחו כי הם מבינים את התלוש במלואו, לעומת פחות מרבע מעובדי המלונאות מהפיליפינים; כשליש מן האחרונים דיווחו שאינם מבינים אותו כלל. הממצא ממחיש כי עצם המסירה הפורמלית של תלוש השכר אינה מבטיחה יכולת אפקטיבית לפקח על תנאי ההעסקה או לזהות הפרות.

בתחום החירום הביטחוני התמונה חיובית יחסית. כמעט כלל העובדים דיווחו שקיבלו הנחיות להתגוננות ושיש להם גישה למרחב מוגן. בקרב העובדים שהגיעו לאחר 7 באוקטובר נמצאה גם מודעות גבוהה למצב הביטחוני עוד לפני ההגעה. כלומר, לפחות בשתי הקבוצות שנבחנו, המלחמה לא יצרה באופן גורף מערך חדש של פגיעוּיות, אלא פעלה במידה רבה בתוך דפוסים קיימים של העסקה, מגורים ותלות.

גם שביעות הרצון הכללית הייתה גבוהה, במיוחד בקרב עובדי הסיעוד המוסדי מנפאל. עם זאת, הדוח מדגיש כי אין לראות בכך עדות לאחידות בין הקבוצות. ההבדלים שנמצאו בתנאי הפתיחה הכלכליים, באוריינות השכר ובתחושת המוגנות ממחישים כי הערכת ההסכמים הבילטרליים מחייבת מעבר מבחינה כללית של עצם קיומם לבחינה של האופן שבו הם פועלים בענפים ובקרב קבוצות מוצא שונות.

הממצאים הראשוניים תומכים אפוא בתפיסת ההסכמים הבילטרליים כמסגרת מוסדית מווסתת שמצמצמת חלק מן הסיכונים הכרוכים בגיוס ובהעסקה של מהגרי עבודה. בה בעת, הם מראים כי המסגרת הפורמלית אינה מבטלת שונות בין קבוצות העובדים, וכי רמת ההגנה בפועל תלויה גם במנגנוני ההעסקה, ביכולת להבין ולממש זכויות ובמשאבים הכלכליים והחברתיים שעמם העובדים נכנסים לשוק העבודה בישראל.