אזהרה- התיאורים קשים לקריאה
פראבין דנגי, בן 23, ובידן סגוואל, בן 24, הגיעו לישראל מנפאל בספטמבר האחרון בציפייה רבה כדי להצטרף לתוכנית המתמחים בחקלאות*. יחד עם חבריהם מהבית, הם החלו להתאקלם אצל המעסיק שלהם בקיבוץ עלומים וחיכו לתחילת המסלול הלימודי שאמור היה להתחיל ב-12 באוקטובר, אבל חמישה ימים קודם השתנו חייהם. כיום, לאחר שניצלו בנס מהמתקפה של חמאס, הם מתגוררים בירושלים ונמצאים בעיצומו של הליך שיקומי. בתחילת אפריל קיימנו איתם שיחה בדירתם.
"אנשים אחרים בנפאל שהיו בעבר בישראל, אמרו שטוב להיות פה. לכן החלטנו להגיע לישראל"פראבין ובידן התרגשו להגיע לישראל. "שנינו סטודנטים ובדיוק סיימנו את התואר הראשון. שמענו שיש בישראל תוכנית שנמשכת 11 חודשים, ידענו שישראל היא המדינה הכי טובה ללמוד חקלאות. בנוסף נוכל להרוויח כסף וזה יעזור לנו לממן את התואר השני. גם ידענו שהתוכנית הזו יכולה לעזור לקורות החיים שלנו"."אנשים אחרים בנפאל שהיו בעבר בישראל, אמרו שטוב להיות פה. לכן החלטנו להגיע לישראל", המשיך פראבין. "זו התוכנית הראשונה שלנו במסגרת הלימודים. בעצם זו פעם ראשונה שלנו בחו"ל, היינו בהודו אבל היא ממש על הגבול עם נפאל".השניים, יחד עם 15 מתמחים נוספים מאותה תוכנית לימודים באוניברסיטה בנפאל, נחתו בישראל ב-13 בספטמבר ושובצו אצל חקלאים בקיבוץ עלומים. בידן: "אני הייתי בעיקר בבית האריזות, ארזתי מלפפונים, עגבניות, תפוחים, הכל". פראבין: "בהתחלה התפקיד שלי היה בעיקר להרכיב את הצינורות, לפרוק ציוד, דברים מהסוג הזה".פראבין החל לספר על מה שארע ב-7 באוקטובר: "באותו בוקר ישנו ממש טוב. במהלך השבוע היינו קמים מוקדם, אוכלים, הולכים לעבוד, חוזרים בערב. זו הייתה שבת והזדמנות לישון כמו שצריך, אבל מוקדם בבוקר שמעתי את החברים שלי רצים לכיוון ה'בונקר' (מיגונית). כל הקבוצה הנפאלית נכנסה לשם. ואז החלו הסירנות". |
פראבין ובידן התרגשו להגיע לישראל. "שנינו סטודנטים ובדיוק סיימנו את התואר הראשון. שמענו שיש בישראל תוכנית שנמשכת 11 חודשים, ידענו שישראל היא המדינה הכי טובה ללמוד חקלאות. בנוסף נוכל להרוויח כסף וזה יעזור לנו לממן את התואר השני. גם ידענו שהתוכנית הזו יכולה לעזור לקורות החיים שלנו".
"אנשים אחרים בנפאל שהיו בעבר בישראל, אמרו שטוב להיות פה. לכן החלטנו להגיע לישראל", המשיך פראבין. "זו התוכנית הראשונה שלנו במסגרת הלימודים. בעצם זו פעם ראשונה שלנו בחו"ל, היינו בהודו אבל היא ממש על הגבול עם נפאל".
השניים, יחד עם 15 מתמחים נוספים מאותה תוכנית לימודים באוניברסיטה בנפאל, נחתו בישראל ב-13 בספטמבר ושובצו אצל חקלאים בקיבוץ עלומים. בידן: "אני הייתי בעיקר בבית האריזות, ארזתי מלפפונים, עגבניות, תפוחים, הכל". פראבין: "בהתחלה התפקיד שלי היה בעיקר להרכיב את הצינורות, לפרוק ציוד, דברים מהסוג הזה".
פראבין החל לספר על מה שארע ב-7 באוקטובר: "באותו בוקר ישנו ממש טוב. במהלך השבוע היינו קמים מוקדם, אוכלים, הולכים לעבוד, חוזרים בערב. זו הייתה שבת והזדמנות לישון כמו שצריך, אבל מוקדם בבוקר שמעתי את החברים שלי רצים לכיוון ה'בונקר' (מיגונית). כל הקבוצה הנפאלית נכנסה לשם. ואז החלו הסירנות".